ביום שלישי אחר הצהריים פנתה אלי נועה, בחורה בת כ27 נמרצת ואדמונית.
לשאלתי איך הגיע אלינו לחברת הר הכסף נעניתי בחיוך שהשם הזה רץ כבר תקופה במשפחה המורחבת לאחר שדוד שלה אייל קיבל בעזרתנו סכום שסגר לו פינה עם החתונה של בנו ואפילו הסבתא נעזרה בשרותנו לאחר שרומתה על ידי נציגה טלפונית שמכרה לה פוליסות שהיא ממש לא זקוקה בגילה המופלג.
ממבט חטוף על נועה ישר אפשר להבין שהבחורונת עוסקת באמנות כל שהיא ואכן צדקתי ונועה היא סטודנטית לתיאטרון בשנה שלישית.
האמת שלא ממש הופתעתי ,ועם החיוך הכובש שלה והנוכחות העוצמתית לגמרי יכולתי לדמיין אותה על הבמה.
נועה שיתפה אותי בפרשת דרכים בה היא נתונה.
בניגוד לרב האנשים שעוסקים באמנויות הבמה ומתעסקים בתחום מגיל צעיר, נועה גילתה את התיאטרון בשלב מאוחר יחסי בחייה, ניכר בה איזה אי שקט קדחתני ורצון לבלוע את כל העולם.
נועה עצרה לרגע לקחת נשימה והמשיכה לספר לי כמה אור הכניסו לחייה הלימודים והבמה ונכון שכעת היא בשנה שלישית ואחרונה אבל היא כבר חושבת הלאה ורוצה להתפתח בעוד אומנויות במה שונות שקורצות לה כמו מחול, מוזיקה ואפילו תפאורה.
הדילמה של נועה כרגע היא האם להמשיך ישר ללימודים הבאים או לקחת שנה הפסקה ולטייל מעט בעולם אבל אז צריך לקחת בחשבון שהיא תסיים בגיל די מאוחר את הלימודים ותהיה התלמידה המבוגרת ביותר בכיתה, ולעומת זאת אם תמשיך ישירות ללימודים הבאים, כנראה שהטיול כבר לא יקרה, בכל זאת, היא תהיה כבר בת 32 כשתסיים והיא מתכננת קריירה, ומשפחה.
הקשר להר הכסף
ואיך זה קשור אלינו בהר הכסף? השבתי בחיוך.
אז ככה, המשיכה נועה, יש בי באמת את כל ההתלבטויות האלה, אבל יש לי גם תשובה אליהם הוסיפה בחיוך.
אם אצליח לגייס כסף לטיול בזמן שנותר לי עד סוף שנה, אזרום על הטיול, ואם לא אמשיך ישר ללימודים הבאים.
תראה, הוסיפה.
שמעתי כבר שעשיתם קסמים לאנשים, אולי עכשיו תורי?
הצצתי בפרטיה של נועה וראיתי שמשנת 2008 ועד 2013 נועה עבדה כמזכירה במשרד של רופא שיניים.
לא רציתי להצית בה תקוות שווא אז הבטחתי לה לבדוק את העניין ולחזור אליה בהקדם.
נועה יצאה ואני פניתי לברר בפרוטרוט כמה כסף צבור לנועה בהר הכסף.
שמחתי לגלות שלנועה צבורים כתשעת אלפים שקלים, שיושבים תחת פיצוים שפטורים ממס במשיכה.
מיהרתי לחייג אליה ולמשמע החיוך שאפילו הקו הקטוע לא הצליח למחוק, נמלאתי סיפוק.
נועה הודתה לי נרגשות והבטיחה להזמין אותי ואת כל עובדי המשרד הר הכסף להצגת סוף השנה שלה.
אני בטוח שנועה תהנה בטיול שלה ותחזור בכוחות מחודשים לספסל הלימודים ויום אחד כשאראה כתבה עליה בעיתון, אחייך לעצמי בסיפוק ואדע כי הייתי שליח לסייע לה בחלק קטנטן מן המסע שלה.
