אני אבא מסור, יעידו השעות הרבות בהן אני עובד כמחסנאי לפרנס את המשפחה, אומנם אני לא מרוויח סכום של 6 ספרות אבל את צרכי הבית אני ממלא.
אני לא מבין גדול בכספים, ואף פעם לא שמעתי על הר הכסף.
יעידו עלי הילדים שלושה במספר שכרוכים אחרי ואוהבים אותי אהבת נפש, ותעיד אישתי מיטל כפרה עליה שהעיניים שלה זוהרות באור מיוחד שנדלק בשבילי כל יום בשעה שש בערב שאז אני נכנס הביתה בברכת שלום ומתחיל את טקס ההנפות.
טקס ההנפות, ככה אשתי מיטל קוראת לטקס הקבוע הזה בו אני נכנס לסלון ואור שיראל וחן הקטנה קופצים לי לתוך הידיים וצווחים באושר כשאני מניף אותם גבוהה באוויר בתורות ומסניף את הראשים הקטנים האלה שמריחים לי אחרי יום בין המדפים כמו הבשמים הכי טובים בעולם.
או כמו הבושם שאני לא שוכח לקנות למיטל כל שנה ביום הנישואים.
בדרך כלל תוך כדי טקס ההנפות אני קולט את מיטל עונדת בכניסה לסלון, מנגבת ידיים בסינר ומחכה לטקס ההנפה שלה.
וגם אחרי שלוש לידות ותשע שנות נישואים אני מרים אותה בכזאת קלילות והיא צווחת ומצחקקת והקטנים מריעים וצוחקים בהתרגשות ולשפתיים שלה יש טעם של בית.
קצת קשה להסביר ממה זה מורכב אבל זה הטעם הכי טוב בעולם.
אז לאור כל הדברים האלה שסיפרתי לכם אני כמעט בטח שאני נחשב לאבא טוב ולבעל מסור, אבל דווקא רציתי לספר לכם על הקיץ ההוא שהקירות של המחסן בו אני עובד הדיפו הבל חם והמחשבה היחידה שהחזיקה אותי הייתה טקס ההנפות ואחריו ארוחת ערב במזגן וכירבול משפחתי על הספה מול הטלוויזיה.
אבל אלוהים רצה אחרת ואזעקה צורמת פילחה את האוויר.
אה כמעט שכחתי לספר לכם, אנחנו גרים באשקלון.
לא חשבתי פעמיים וזינקתי מתחת לשולחן המשרדי המאובק שבפינת המחסן, אני חושב שמההלם לא קלטתי בדיוק מה הולך ורק ניסיתי להתקשר למיטל בלי הפסקה אבל הידיים שלי רעדו ולא כל כך הצלחתי לחייג אבל עד שהרעד בידיים עבר גם האזעקה הפסיקה ויורם שהתכופף איתי מתחת לשולחן פלט איזה קללה שבגלל שאני אבא לילדים אני לא אחזור עליה ויצא אל הסופר להתעדכן מה קרה בדיוק.
לא שהיה יותר מדי מה לברר כי מה כבר יכול להיות באשקלון בקיץ? טילים.
אני זוכר איך מיטל ענתה לי והתייפחה שהכל בסדר ואני הבטחתי לה שברגע שאוכל אחזור לבית ובאמת יורם נכנס ואמר שנסיים את המשטח האחרון של הטונות ונלך לבתים שלנו ופתאום היה לי טעם מר בגרון ומחשבה מוזרה ניקרה לי בראש.
אני זוכר שפתאום פלטתי ליורם משו כמו- נראה לי אני לוקח את האישה והילדים וחותך לאיזה ישוב ליד ירושלים איפה שלא תהיה לי אזעקה כזאת באמצע היום ותמונות אימה של הילדים שלי צמודים לאמא שלהם בממ'ד בוכים.
יורם גיחך בעצבנות ואמר לי שאני קצת מגזים ולא עוזבים עבודה ושכונה וחברים ככה אבל מה הוא יודע הוא רווק וכשיש אזעקות אין לו למי לדאוג חוץ מלאמא שלו והחתול הזקן שלהם.
מאותו יום ניקרה לי בראש המחשבה על איזה מן אבא אני שגר במקום שיכול להוות סכנה למשפחה שלו.
כמו שכבר הבנתם סך הכל אני אבא טוב אז אחרי שבוע שניקרו בי הספקות לחשתי למיטל בסוף טקס ההנפות שאנחנו צריכים לדבר כשהקטנים ישנו, היא קצת דאגה אבל חייכה לילדים והשכיבה אותם מהר לישון.
הכנתי לה את השוקו שהיא אוהבת ושחור אחד חזק עם כפית סוכר בשבילי והתיישבנו ליד השולחן במטבח.
אני רוצה שנעבור דירה אמרתי לה.
מיטל הסתכלה עלי עם העיניים היפות שלה שהיו מלאות סימני שאלה.
אני לא יכול להחשיב את עצמי כאבא ובעל טוב כשאני נותן למשפחה שלי לגור במקום שבו עפים טילים.
מיטל ישר אמרה שמה פתאום ושאני האבא הכי טוב בעולם ואיך נעזוב הכל ונמצא עבודה וגנים ובית אבל ראיתי גם הקלה גדולה בעיניים שלה אז קמתי מהכיסא חיבקתי אותה ואמרתי לה שנלך לישון ומחר נהיה יותר חכמים.
הר הכסף של משרד האוצר
למחרת בבוקר תוך כדי פריקה במחסן ניסיתי לעשות את כל החישובים הכלכליים, ואפילו נכנסתי לאתרים שמדברים על כסף כולל האתר של משרד האוצר הר הכסף אבל לצערי לא מצאתי דבר וחשבתי מה יהיה הנזק של לעבור דירה, והזמן שנצטרך להתקיים בלי עבודה והמובילים ועל הדרך כבר נקנה מיטת נוער חדשה כי זאת הישנה הקפיצים שלה כבר שחוקים ולפעמים אור מתעורר בוכה באמצע הלילה כי המיטה מתקפלת ולא מחזיקה אותו.
המשכתי לעשות חישובים, אנחנו לא עניים אבל בהחלט לא מסודרים כי מהלידה של חן מיטל לא עובדת ונכון שאני עובד קשה ויש לנו הכל כדי שנהיה שמחים אבל שום דבר מעבר. התחלתי לחשוב שאולי חשבתי בפזיזות על המעבר דירה אבל אזעקה נוספת הקפיאה אותי.
קפצתי מתחת לשולחן וידעתי בדיוק מה אני עושה כשהיא נגמרת ובאמת איך שהסתיימה האזעקה פשוט הלכתי הביתה בלי לומר לאף אחד ושם מצאתי את מיטל מחובקת עם הילדים בממ'ד והודעתי לה שאנחנו עוזבים היום לאחותי בירושלים ושאפשר להיות אצלה איזה יומיים שלוש עד שנמצא דירה למרות שזה יהיה קצת צפוף כי לאתי אחותי יש ארבע ילדים ושלושה חדרים בבית אבל יהיה בסדר.
ניסיתי לא לחשוב יותר מדי על הצד הכלכלי אבל אחרי יומיים אצל אתי כשרציתי למשוך כסף כדי לקנות טיטולים לחן לא עבר לי האשראי והקופאית הסתכלה עלי במבט קשה אז הנחתי את החבילה על הדלפק ויצאתי החוצה לעשן סיגריה ולחשוב.
יגאל והר הכסף
ידעתי שהמשכורת האחרונה לא נכנסה בתור עונש על זה שעזבתי בלי להתריע ושהיו כמה הוצאות לא צפויות כמו מובילים וקייטנות בירושלים ומשחקים לקטנים של אתי כי בכל זאת אנחנו מתנחלים להם בבית באמצע אוגוסט וכמו תמיד שאני לחוץ אני מחייג אוטומטית ליגאל החבר הכי טוב שלי עוד מהפנימייה הצבאית ויגאל ענה ושמע אותי בכובד ראש ולא שפט אותי על ההחלטה הפזיזה לעזוב הכל ולא אמר לי בטון לא משכנע שיהיה בסדר רק סיפר לי על מקום מיוחד שנקרא הר הכסף.
כמו שאני מכיר אותך אמיר אמר יגאל, עבדת רצוף לפחות עשר שנים, הכל עם תלושים, מסודר.
תקשיב לי המשיך יגאל. אח של אישתי בדק בהר הכסף וגילה שיש לו שמונה אלף ככה כמו כלום בחיסכון מהעבודה שלו לפני שבע שנים, תבדוק. אני אומר לך- לא תפסיד.
ואני שסומך על יגאל בעיניים עצומות התקשרתי להר הכסף ונתתי לענת הפקידה את כל הפרטים שלי והיא תקתקה ותקתקה והלב שלי תיקתק ביחד איתה ואז שמעתי את הקול שלה מחייך מאחורי הקו.
אני שמחה לבשר לך שיש לך כמעט עשר אלף שקל שהופרשו לך במהלך השנים 2006 עד 2016.
הלב שלי קפץ משמחה ופתאום לא היה חם כל כך וידעתי שיהיה בסדר ושאני אבא טוב וההחלטה שלקחתי היא מצוינת ועם הכסף שיגיע אלי בזכות הר הכסף נשרוד לפחות את החודשיים הקרובים עד שהבעל של אתי יסדר לי עבודה בירושלים, אולי אפילו נוכל להרשות לעצמו לקנות גריל גז! והכי חשוב – מיטל והילדים שלי בטוחים ולא יצטרכו יותר להצטופף בממ'ד ולפחד כי אני אבא טוב ואני אעשה הכל כדי לשמור על המשפחה שלי.
